הפורטל הישראלי לתזונה נכונה, דיאטה ופעילות גופנית
כתבה - מים מהברז או מהבקבוק?
03/08/2017, מאת מיכל אור רודיך - דיאטנית
כמעט כל דיאטה מתחילה ונגמרת בהנחיית שתיית 8-10 כוסות מים מינימום ביום.
חלק אומרים עם לימון חלק בלי, חלק לשתות לפני אוכל על קיבה ריקה וחלק עם האוכל – אבל מה לגבי השאלה איזה מים? האם מי ברז? האם מים מינרליים מבקבוק או בכלל מפילטר או, רק מים מורתחים?
מים מהברז או מהבקבוק?

מים כשלעצמם הם מולקולה המרכבת משלושה אטומים. שני אטומי מימן ואטום חמצן אחד. המים הם בעלי פולאריות ונראים במרחב מעט כמו חץ פתוח או זוית ואינם מולקולה ישרה. האם יש לזה משמעות? האם שאלתם את עצמכם מה יש במים מהברז מול מים בבקבוק? והאם יש שוני בין מי נביעות לדוגמא למי סאן בנדטו? ומה זה בכלל משנה?
מים מהווים את מקור החיים ומשמעות הנוזל המיוחד והחשוב הזה מעלה הרבה שאלות פילוסופיות וכימיות וכמובן בריאותיות.  
בואו נתחיל בהשוואת המים המינרלים למי ברז (ערכים לליטר אחד כארבע כוסות):

מי ברז              מי שופרסל              סן בנדטו                  מי עדן               נביעות 
40 מ"ג              15.9 מ"ג                 6 מ"ג                      32 מ"ג               8.4 מ"ג נתרן
10 מ"ג              25.8 מ"ג                 30.8 מ"ג                 18 מ"ג               23 מ"ג מגנזיום
לא מפורסם        8 מ"ג                      2.2 מ"ג                   24 מ"ג               16 מ"ג כלוריד
לא מפורסם        1.8 מ"ג                   0.9 מ"ג                   3.5 מ"ג              1 מ"ג אשלגן
לא מפורסם        20.5 מ"ג                 3.7 מ"ג                   6 מ"ג 6              מ"ג גופרית
30 מ"ג              73.9 מ"ג                 50.3 מ"ג                 26 מ"ג               57 מ"ג סידן

(המידע לקוח מפרסומי החברות השונות והמידע העדכני והמדוייק ביותר הוא המידע המפורסם על תויות המוצרים, נתוני מי ברז  מפרסומי משרד החקלאות) )


* למי השתיה בישראל מוספים מינרלים כמו כלור ופלואוריד. הכמויות משתנות לפי הנחיות משרד הבריאות ו/או החקלאות וישנה בהחלט שאלה לגבי מקומם וכמויותיהם המומולצות של מינרלים אלה במי שתייה. יש שמספרים לנו שהפלואוריד חשוב לשיניים ומאידך רק מדינות מעטות ביותר מוסיפות פלואור למים. ארה"ב, המדינה אליה אנו משווים את עצמנו בענייני תרופות ובריאות, הפסיקה כבר לפני שנים להוסיף פלואור למי השתיה בטענה כי הוספת הפלואוריד עלולה לסכן במיוחד תינוקות ופעוטות, נשים הרות ועוד והתועלת קטנה ביחס לסכנה. אצלנו בארץ, רוב השנים הוסף פלואור, כהונה אחת של שרת בריאות הופסקה התוספת ומייד עם החלפת שרי הבריאות – חזרו להוסיף פלואור. לא ברור מדוע.
כמו כן יש במים, בישראל, באופן קבוע, מתכות שונות כמו נחושת ועופרת שלגביהן יש אמנם תקן אבל האכיפה אינה במיטבה. הבעייה החמורה יותר היא שאין כמעט פיקוח על מה שמגיע לברז הביתי שלנו והאחריות אם אתם שואלים – נופלת על הצרכן הבודד. בבתים משותפים בהם קיים מאגר מים, העניין פרוץ עוד יותר ואנחנו נשארים חשופים לזיהומים ולמים עשירים בחומרים שלא צריכים להיות שם, כשאף גורם לא באמת לוקח אחריות על כך ובדיקה מדגמית היא על חשבון הצרכן ולא על חשבון הרשות המקומית או משרד הבריאות.


לגבי ערכים התזונתיים של המים? ברור שלא מדובר על קלוריות או חלבונים ואפילו לא על ויטמינים. מדובר על מינרלים שבחלקם חיוניים לבריאותנו ובחלקם מיותרים.
סידן חשוב לבריאות השיניים, העצמות, פעילות תאים ומערכות שונות. יחד עם זאת, סידן המוגש לנו בתרכובת עם קרבונאט או אוקסלאט או עם מינרל אחר כלשהו שעלול להתגבש במערכת השתן או בכיס המרה לאבן – לא יתרום לבריאות שלנו אלא להפך. חשוב לדעת בדיוק איזה סידן מוסף למים, מידע שלא מסופק ולא זמין לנו.
נתרן – למרבית האנשים מומלץ להוריד את רמות הנתרן במזון ובשתיה למינימום היומי המומלץ. בארץ אנחנו ידועים כצרכני נתרן גבוהים, אם בגבינות או רטבים או אפילו במשקאות ולכן חשוב שננסה להפחית בכל דרך שאנחנו יכולים את רמת הצריכה. עודף נתרן יכול לגרום לעלייה בלץ דם, בעייה בתפקודי כליות, בצקות ועוד.
מגנזיום – דווקא מגנזיום, מינרל חשוב לתפקודי מוח, שרירים לרבות לב ועוד, אנחנו צורכים מעט מידיי. כך שכשאפשר לבחור במים, הייתי בוחרת במים שיש בהם יותר מגנזיום ופחות נתרן.
אשלגן – אשלגן הוא מינרל חשוב לשמירה על איזון לחץ דם, תפקוד תאים כולל תאי עצב, שרירים וכן נמצא חשוב במניעת סוכרת מסוג II. בתזונה המערבית נראה לעיתים קרובות מחסורים באשלגן ולכן אפשר בהחלט להסתמך, בחישוב היומי, גם על התוספת הקטנה שבמים.
הכלור המוסף למים מוסיף בעיקר טעם לוואי ואמור למעשה לפתור את עניין הזיהומים. יחד עם זאת אנחנו לא באמת יודעים מה רמת החיידקים בבקבוק או במי הברז וכמה כלור אפשר ורצוי לצרוך מהמים.
פלואוריד – נחשב למונע עששת וטוב לשיניים ויחד עם זאת נמצא קשר בין רמות פלואוריד גבוהות לבעיית עצמות, פיצול צפרניים, הרס של לפחות 26 אנזימים שונים בגוף ואפילו גורם סיכון אפשרי לסרטן. לכן, אם במים יש תוספת פלואוריד, באחריותנו לצרוך מזונות, משקאות ואפילו משחת שיניים שהם נטולי פלואוריד.

בואו נעשה רגע סדר:
מים מהברז
– מי שתיה ראויים ברוב האזורים בארץ, זולים יחסית לאלטרנטיבות וזמינים לכולם. עלולים לכלול מתכות מיותרות, פלואוריד ששנוי במחלוקת ואפילו כמויות גבוהות יחסית של נתרן.
מים מורתחים – נקיים יותר, טעימים יותר בשל שקיעת חלק מהמינרלים בצורת אבנית בקומקום, עדיין מכילים מתכות ופלואוריד.
מים מסוננים – סינון בדרך כלל במסנני פחם פעיל , נקיים מחומרים אורגניים שונים, נקיים מכלור אך לא נקיים בדרך כלל ממתכות, פלואוריד ולגבי החיידקים שנויים במחלוקת. ללא ספק טעימים יותר ממי ברז במרבית הישובים.
מים ממתקני מים – חשמליים (תמי 4, נביעות בר וכד') – מים שעוברים סינון ועל פי רוב עיקור חיידקים. נקיים יותר, טעימים יותר אך לא בהכרח בריאים יותר ממים מסוננים ו/או מורתחים.
מים מינרליים מכדים – מי נביעות, מי עדן וכד' – מים מינרליים. מים המכילים מינרלים ברמות שונות בהתאם לפרסומי החברה. לא אמורים להכיל פלואוריד ולא עודפי כלור ואינם מכילים מתכות. כן עלולים להכיל חיידקים ולא ברורה רמת החומרים הכימיים המופרשים או לא מופרשים מהפלסטיק מהם הם עשויים - למים עצמם.
מים מינרלים בבקבוקים – לכאורה נקיים מחיידקים, מינרלים שברובם ברמה גבוהה מהמומלץ כשמרבים לשתות מהם, יקרים, אך לא מכילים מתכות, עודפי כלור ופלואוריד העלולים לפגום בבריאות.
מים מזוקקים – מים שאנו מוצאים באזור חומרי הניקוי, מתאימים למגהץ ולרדיאטורים – מדוע אינם ראויים לשתייה? זו שאלה מצויינת. האם מים טהורים ללא מינרלים טובים לנו או שעלולים לגרום לחוסרים תזונתיים ובעיות בריאות? מדוע הם על מדפי חומרי הניקוי שאינם ראויים למאכל או לשתייה ולא על מדף מוצרי המים השונים? – על זה בשבוע הבא.


ההמלצה האישית שלי? תשתו מים! בין אם מי ברז מסוננים ומורתחים או מים מינרליים מבקבוקים. שימו לב לסך כל הנתרן והאשלגן שאתם צורכים במזון באופן כללי ושמרו את הבקבוקים אך ורק במקום מוצל ולא חם מידיי, רצוי במקרר.
לבריאות!

 

שלח לחבר | הדפסה | חזרה למעלה
תגובות:
כל הזכויות שמורות ©2007-2017 Diets.co.il